דה פאנקלוב הוא מעגל קטן במערב אמסטרדם שבו כולם מוזמנים. כל אחד בתורו עומד במרכז ובוחר מה לעשות: לספר על מה שמעסיק אותו, לשיר שיר, לנסות רעיון או פשוט לשתוק רגע. האחרים מקשיבים בלי לשפוט ונותנים עצה רק אם מבקשים. בסוף כולם מריעים לך. לא צריך להכין שום דבר.
בחדר הצ׳אט שלנו בוחרים דמות, מסתובבים על הבמה ומריעים זה לזה.
דה פאנקלוב מוקדש לוילם דה רידר (1939–2022), שאמר: תהיו המעריצים של עצמכם! מאיפה זה בא ↓
בדה פאנקלוב זה קורה בכל פעם. לא כי זכית במשהו, אלא כי באת וסיפרת משהו. או שלא.
שמונה עד ארבעה עשר אנשים על כיסאות במעגל, עם תה ועוגה.
כל אחד בתורו מספר מה קורה איתו, על מה הוא חולם או במה הוא גאה. קצר או ארוך, כמה שרוצים.
האחרים מקשיבים בתשומת לב מלאה. בלי הערות, בלי שאלות, ועצה רק אם מבקשים.
אחר כך כל המעגל מוחא כפיים ומריע לך. ואז התור עובר הלאה.
Corantijnstraat 25
1058 DB Amsterdam
יום שני 19:30–21:30
שמונה פעמים, כל שבוע.
שאלות? כתבו ל [email protected]
ניסינו את חדר הצ׳אט. התגלית הגדולה: בחדר הים, הים רעש כל כך חזק שכמעט לא שמעו את התרועות. עכשיו הים שקט, והתרועות לא. עוד דבר כיף לנסות: בחדר "בלי מילים" הדמויות עושות מוזיקה יחד. מי שעומד על משבצת, מנגן איתן.
הציצו בעצמכם בצ׳אט ←השאירו כתובת מייל, ותשמעו כשיש ערבים חדשים או מקום חדש.
כל מי שמשתתף מקבל כרטיס. כותבים עליו שם של מישהו שאתם מעריצים: שכנה, חבר, המוכר בדוכן הירקות. הביאו אותו בפעם הבאה.
אני מעריץ/ה של …
לא. אפשר גם רק להקשיב ולהריע. כשמגיע התור שלך, פשוט אומרים "פאס", וגם לזה מריעים.
לא. זה משחק לכולם, בלי דת ובלי פוליטיקה. יושבים במעגל ומשמשים קהל זה לזה.
כן. אפשר לדבר הולנדית, אנגלית או את השפה שלכם. תרועות כולם מבינים.
לא. זה בחינם ואפשר פשוט להיכנס. תה ועוגה מחכים.
אז באים פעם אחת. כל ערב עומד בפני עצמו.
לא צריך רישיון, הכשרה או ארגון. כמה אנשים, מעגל כיסאות ושעתיים זה מספיק. ככה אנחנו עושים את זה.
"ברוכים הבאים לדה פאנקלוב. נספר בתורות מה קורה איתנו. השאר מקשיבים, בלי הערות, ונותנים עצה רק אם מבקשים. אחרי כל תור אנחנו מריעים. אפשר גם להגיד פאס, ואז מריעים גם לזה."
"בואו נתרגל קודם. שלוש, שתיים, אחת…"
כל אחד יכול להקים מועדון מעריצים. גם אתם.
דה פאנקלוב הוא מחווה לוילם דה רידר. הוא היה מספר סיפורים, איש רדיו ואמן פלוקסוס, ועזר להקים את Paradiso ואת ה-Melkweg.
כילד בדן בוס הוא החביא מעטפות עם משימות בגינות ובסמטאות, ואז כל השכונה יצאה לציד אוצרות. מאוחר יותר, ברדיו, הוא לא דיבר אל "המאזינים", אלא אל מאזין אחד. ב-1978, לפי ההוראות שלו, אלפי אנשים נסעו באמצע הלילה לוודריכם (Woudrichem).
את המגזין שלו, Hitweek, עשו הקוראים. כל מה שהם שלחו נכנס, והוצג "כאילו מדובר ביצירה חשובה מאוד. בין אם זה היה חשוב ובין אם שטויות." זה בעצם להריע על הנייר.
הספר שלו נקרא Wees je eigen fan! (תהיו המעריצים של עצמכם!). בכל רחבי הולנד צמחו מועדוני מעריצים סביב הרעיונות שלו, שבמקור הגיעו מארצות הברית, מארנולד פטנט (Arnold Patent). לקחנו מהם דבר אחד: לספר, להקשיב ולהריע בתורות. בלי פילוסופיה מסביב, כדי שזה יהיה לכולם. כל אחד בתורו עומד במרכז.
"חייכו, ובזמן שאתם מחייכים נסו להרגיש קודרים, כבדים ואומללים. היהיהיהי. כיף, נכון? תשימו לב שזה כבר לא עובד."
"אני רק רוצה לעשות את מה שכיף לי."
מקורות: AnkhHermes, ההוצאה של ספרו, Ravage (interview 2003), De Ridder Retrospectief, Groninger Museum 1983, VPRO, Wikipedia, NOS.
הזיזו את המילים.
הוסיפו מילה משלכם.
הלוח הזה שייך לכולם. גררו את המגנטים עד שהם אומרים משהו שאתם רוצים להוציא מהלב, בשבילכם או בשביל מישהו אחר. מה שתשאירו, גם המבקר הבא יראה.
מגנטים חדשים עולים ללוח ברגע שזאנה ראתה אותם.
